רבדים בלשון הם תקופות בתולדות הלשון. הרבדים ההיסטוריים העיקריים המוכרים בעברית הן לשון המקרא, לשון המשנה והתלמודים, לשון ימי הביניים והלשון החדשה. הבחנות נוספות אפשר למצוא בתוך כמה מן הרבדים האלה על פי האזורים שבהם התקיימה הלשון או לפי התקופות שביניהם, כגון לשון המקרא הקדומה והמאוחרת, רובדי משנה של לשון המשנה, המדרשים והתלמודים, לשון ימי הביניים (המשוערבת) ולשון ימי הביניים באזורים האשכנזיים, הלשון הרבנית, לשון תקופת ההשכלה, לשון התחייה ורובדי משנה של העברית המודרנית מאז "תחיית הלשון" ועד ימינו.
בתיאור דיאכרוני (ע"ע) בחקר הלשון מתמקד המחקר בשונות הלשונית (ע"ע) המתגלה בשפה לאורך תקופה אחת או במעבר מתקופה אחת לאחרת, ובודק תופעות שונות בלשון על כל שלבי התפתחותן. אחד הנושאים במחקר העברית המודרנית הוא ההרכב המילוני שלה על פי הרבדים השונים השקועים בה.
מחברי הערך: ד"ר יצחק שלזינגר, ד"ר צבי שראל
מקורות: בלאו, תשל"ד; בנדויד, תשכ"ז; הורביץ, תשנ"ז; ניר, תשמ"א; סיוון, תשל"ט
Kutscher, 1982; de Saussure, 1959
ביבליוגרפיה עברית ביבליוגרפיה אנגלית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה