שיח טיעוני | Argumentative Discourse

השיח הטיעוני (הארגומנטטיבי) הוא אחד מסוגי השיח. הגדרה נפוצה של השיח הטיעוני היא העלאת טיעונים על ידי המוען, שתכליתם לגרום לנמען לקבל את עמדתו (לנדאו, 1993). השיח הטיעוני (נקרא גם השיח השכנועי) הוא מיסודות הרטוריקה (ע"ע), והוא ממלא תפקיד ראשון במעלה בחיי החברה.

לשיח הטיעוני תת-סוגים רבים ובמשלבים שונים: למן המאמר האקדמי (ע"ע השיח האקדמי) דרך מאמרי עמדה בעיתון ועד מודעות מסחריות וסיסמאות פרסומת. משום מגוון זה של תת־סוגים נעשו ניסיונות להבחין בין שיח השכנוע (conviction) לבין שיח השידול (persuasion) כשני תת־סוגיו של השיח הטיעוני. זאת על סמך הטענה ששיח השכנוע מסתמך על אמצעים שבהיגיון, ואילו שיח השידול מנסה להשפיע בעיקר על הרגש (לנדאו, 1988). לדעת אחרים, הבחנה כזאת אינה די חד־משמעית (Carter, 2003). 

בספרות אפשר למצוא הגדרות רבות, אך עדיין אין בנמצא תאוריה מקיפה וממצה המבוססת על טרמינולוגיה מוסכמת ועקיבה. הסיבה לכך היא שלדגם רטורי זה קיימות חלופות מרובות תלויות־תרבות. לדוגמה נקיטת עמדה חד־משמעית, שהיא חובה בתרבות האמריקנית, נחשבת לחוסר נימוס בתרבות היפנית, המעדיפה עמימות (Hatch, 1992). עם זאת, התקדמותו של חקר השיח בתחום השיח הטיעוני יצרה שני מודלים חשובים שבשילובם נוצר בסיס איתן לחקר הארגומנטציה:

1. הגישה של הלוגיקן טולמין (1964, ר' וייצמן, תשמ"א), הממיינת את שלבי הארגומנטציה לפי תפקודם הרטורי, כגון טיעון, ביסוס, הסתייגות ועוד.

2. הגישה הרואה בלשון על תחומיה השונים מבנה היררכי. על גישה זו ביסס ואן־דייק (van Dijk, 1980) את תורתו בחקר השיח בדבר מבנה המקרו של הטקסט. בהתאם לגישה זו, הטענה המרכזית בטקסט הטיעוני והמסקנה הן הציר המרכזי והעליון בסולם ההיררכי, ואילו יתר שלבי הארגומנטציה (כגון הביסוס לצורותיו, טענות הנגד, ההסתייגויות ועוד) הם משניים ואף משניים למשניים. 

ביבליוגרפיה עברית     ביבליוגרפיה אנגלית

ז'רגון | Jargon

המונח ז'רגון משמש בכמה משמעויות:

1. לשון מעורבת. דוגמה לז'רגון במובן של לשון מעורבת היא היידיש שבבסיסה אחת השפות הגרמניות של המהגרים היהודים לגרמניה החל במאה ה-9 לספירה. שפה זו קלטה לתוכה יסודות מקומיים בהתאם לאזור הנדודים של יהודי אשכנז.  סימן ההיכר העיקרי של היידיש הוא היותה מושפעת ביותר מהעברית. סופרי ההשכלה ובעיקר הסופרים העבריים בתקופת תחיית הלשון ראו בהמשך טיפוח היידיש איום על תחיית השפה העברית: "הז'רגוניסטים" נגד "ההבראיסטים" (לנג, תשס"ח). 

דוגמה נוספת לז'רגון היא הלדינו, שמקורה בספרדית הקסטיליאנית של מגורשי ספרד. במרוצת הזמן קלטה הלדינו לתוכה יסודות מקומיים, ובדומה ליידיש, בעיקר מילים וצירופי לשון בעברית. 

עוד דוגמה לז'רגון היא הערבית היהודית של יהודי צפון אפריקה ויהודי ספרד תחת הכיבוש הערבי. 

2. שם נרדף לסלנג. בעיקר הכוונה ללשון תת־תקנית, בדרך כלל לעגה המיוחדת של בני הנעורים המתפתחת כסימן היכר של  התבדלות משאר בני גילם, אם על רקע הווי חברתי, למשל התרמילאים הישראלים באזורים מועדפים בהודו, על רקע חברתי-כלכלי או מסיבות אחרות (מסינג, 2002).

3. עגה מקצועית. ז'רגון יכול להיות גם עגה המאפיינת בעלי מקצוע זה או אחר, כגון שפת הרופאים, שמרשמיהם ודיוניהם הם תערובת של לטינית מהולה לעיתים בשפת המקום. דוגמה נוספת היא השפה המקצועית של המחשוב והתקשוב, שמונחיה המקצועיים חודרים לחוגים רחבים של משתמשי קצה ברחבי העולם. שפה מקצועית זו מושפעת בעיקר מעיקר מהאנגלית הן במילים שאולות והן בתרגומי שאילה: modem – מודם, formatting – לפרמט, default – בררת מחדל, hardware ו־software – חומרה ותוכנה. גם ראשי תיבות לועזיים השתרשו ADSL ,CPU ועוד. כל הניסיונות למנוע את השתלטות האנגלית על המונחים המקצועיים ולקבוע מינוח בשפת המקום, למשל בצרפתית ובעברית, זכו להצלחה חלקית בלבד, ושפת התקשורת בענייני מחשוב ותקשוב מבוססת בכל העולם על ז'רגון מקצועי באנגלית.  

מחבר הערך: ד"ר יצחק שלזינגר, ד"ר צבי שראל
מקורות נוספים: אוסטרובסקי, תשנ"ו; ברוך ופרוכטמן, תשמ"ט; ספן, 1972; רוזנטל, תשס"א; שלזינגר, תש"ס2.  

ביבליוגרפיה עברית     ביבליוגרפיה לועזית