דו-לשוניות היא תופעה של שימוש בשתי שפות, כשהאחת היא לשון האם והאחרת היא הלשון הכללית. תופעה זו מאפיינת בעיקר קהילות מהגרים, שבהן שפת ארץ המוצא משמשת לצורכי יומיום ולשימוש פרטי אינטימי בתוך הקהילה, ואילו שפת הארץ החדשה נחשבת לשפת המגע עם החברה שמחוץ לקהילה. במצבים אלה שפת הארץ הקולטת משמשת בעיקר בנסיבות רשמיות כשפה הגבוהה.
דו-לשוניות ודיגלוסיה הן מונחים דומים, אך לא זהים. בדו-לשוניות משמשות שתי לשונות כשאחת מהן היא לשון האם, והשימוש בלשון האחת או האחרת נעשה מתוך בחירה אישית. לעומת זאת בדיגלוסיה, שגם בה משמשות שתי שפות, השימוש נעשה על פי מוסכמה חברתית, הקובעת איזו לשון תשמש באילו נסיבות.
מקורות: מחאג'נה ואחרים, 2009; פישרמן, 1971; קופילוביץ, 2008; רבין, תשל"ג
Fishman, 1965, 1966, 1968, 1972, 1991, 2001; Herman, 1961; Macnamara, 1967
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה