השיח התיאורי מציג המחשה של עצמים מוחשיים ואף של מושגים מופשטים. הוא עושה זאת על ידי הראָיה (showing) שמכוונת את הנמען להפעיל את הדמיון ולראות בעיני רוחו את התכונות המאפיינות את האובייקטים המתוארים או על ידי מסירה ישירה ( (tellingשל התכונות הללו.
התיאור הוא רכיב חיוני ברוב סוגי הטקסטים. הוא ממלא פונקציה של הפגשת הנמען עם מידע רקע הכרחי להבנת הטקסט ((Fludernik, 2000.
מקובל להבחין בין שני תת-סוגים עיקריים של התיאור:
1. התיאור האמנותי. התיאור האמנותי משמש בעיקר בספרות היפה, אך גם ברטוריקה של השיח הטיעוני (ע"ע), והוא מתממש בלשון ציורית סובייקטיבית על ידי שימוש רב בתארים ובמתארי הפועל ואף בלשון פרוזודית (דימויים והשאלות, חריזה ומצלול, ע"ע פרוסודיה) .
2. התיאור השימושי-מעשי. התיאור השימושי-מעשי משמש בחיי המעשה בכל תחומי החיים, והוא מתממש בתיאורים רפרנציאליים, כלומר תיאורים המצביעים על הקיים במציאות, בדומה לצילום. תיאורים שימושיים-מעשיים מופיעים בהתנהגות הלשונית היומיומית, בפרסומים מדעיים, בפרסומת המסחרית ובהודעות רשמיות.
שיטתיות סטראוטיפית שולטת בדרך כלל בשני התת-סוגים הללו, הקשורה בתפיסתנו החושית, כמו יכולתנו לזהות את השלם לפני חלקיו, את הקרוב לפני הרחוק, ועוד.
מחבר הערך: ד"ר צבי שראל
מקורות נוספים: אבן, תשל"ח; פרוכטמן, תש"ן; שראל, תשנ"א; van Dijk, 1977
